החלטה בתיק ב"ש 90822/05

1.         זוהי בקשה לעיכוב ביצוע החלטה שניתנה על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים בהרצליה (כב' השופטת אורנה לוי) מיום 23/2/05, לפיה דחה בית המשפט קמא בקשה לביטול צו הפסקה מנהלי להפסקת ניהול עסקו של המבקש בהתאם לסעיף 20 לחוק רישוי עסקים.

            לציין, שהצו הוצא עוד ביום 10/2/05, הבקשה לביטולו הוגשה ביום 13/2/05 וביום 23/2/05 דחה בית המשפט את עתירתו של המבקש.

2.         אין מחלוקת בין הצדדים בדבר העובדה שהמבקש ניהל את עסקו, בית אוכל, המתמחה בהכנת המבורגרים, ללא רשיון מעת הרשות תקופה של למעלה משנתיים, כאשר נגד המבקש הוגש כתב אישום לבית המשפט קמא בגין עבירה של ניהול עסק ללא רשיון, שבירורו עדיין לא הסתיים.

            העילה להוצאת צו ההפסקה המנהלי נעוצה במטרדים שיצר בית העסק, פתיחת בית העסק שעות ארוכות, לרבות שעות הלילה המאוחרת, הפעלתו של העסק פרק זמן ארוך ללא קבלת היתר מהרשות.

            המבקש טען  בפניי כפי שטען בפני בית המשפט קמא שבסמוך לעסקו פעלו שני עסקים נוספים, דומים לעסק המבקש, האחד גם הוא לממכר המבורגרים והשני לממכר פיצות, שגם לגביהם הוצא צו הפסקה מנהלי, אך העסק המתחרה לממכר המבורגרים חזר לפעול לאחר שהמשיבה ביטלה או התלתה או הגבילה את צו ההפסקה המנהלי, באופן שאפשר את פתיחתו מחדש של בית העסק המתחרה והמבקש עתר בפניי לחייב את המשיבה לנהוג אמת מידה שווה גם כלפיו, באופן שיתאפשר לו לפתוח את בית העסק באותם תנאים ובאותן שעות שהמשיבה אפשרה את פתיחתו של העסק המתחרה.

3.         בדיון שהתקיים בפניי חזר עו"ד ריש על עיקר טיעוני המבקש בפני בית המשפט קמא, אך הוסיף טיעון משפטי לגבי העדר סמכות של הרשות לפנות להוצאת צו הפסקה מנהלי שעה שאותה רשות הגישה כתב אישום לבית המשפט קמא בעבירה של ניהול עסק ללא רשיון עסק, ומשנפתח הליך שכזה הרי חייבת היתה הרשות לפנות לאותו בית משפט ולעתור בפניו להורות על הפסקת העיסוק במקום בשל המטרד שהעסק מהווה לסביבה, ומשלא עשתה כן לא היתה רשאית לפנות בהליך נפרד של צו הפסקה מנהלי.

            קבלת פרשנות זו של הוראות החוק יש בה כדי לגרום לסרבול הליכים והתמשכותם שלא לצורך, שעה שהרשות מבקשת להפסיק את העיסוק באופן מיידי ועל אתר, כל זאת מנימוקים שעל בית המשפט לבחון אם הם מוצדקים ועומדים בקריטריונים שקבועים בחוק.

            במקרה זה הרשות פעלה כנגד שלושת בתי העסק שפעלו במקום וגרמו למטרד ממשי לסביבה, הן משום העובדה שחלק מבתי העסק פעל ללא רשיון, אך בעיקר נוכח העובדה שבתי העסק פעלו משך שעות ארוכות, גם בשעות הלילה המאוחרות.

            אינני סבור שטיעון זה של עו"ד ריש אכן מצדיק את ביטולו של צו ההפסקה המנהלי, שעה שהרשות ביקשה לפעול באופן מיידי, ולהקטין עד למינימום את הנזק שנגרם לסביבה עקב המטרד שיוצר בית העסק של המבקש, כמו גם בתי העסק הסמוכים לו.

4.         בית המשפט קמא בחן את החלטת הרשות, האם נפל בה פגם על פי דיני המשפט המנהלי, האם היה לרשות יסוד סביר להניח שנעברה עבירה בעסק לפי סעיף 14 לחוק, ובמקרה זה לא היתה כל מחלוקת בין הצדדים בדבר העובדה שלעסקו של המבקש אין רשיון מטעם הרשות.

            אמנם שמעתי טיעונו של עו"ד ריש, לפיו המבקש הגיש בקשה לקבלת רשיון להפעלת העסק, אך הוסיף וטען שהליכי קבלת הרשיון הם ארוכים ומייגעים, ולפיכך עד עצם היום הזה לא זכה המבקש לקבל את תשובת הרשות באופן פורמלי, אף שבשיחות לא רשמיות הובא לידיעת המבקש שאין כל התנגדות ואין כל מניעה למתן רישיון להפעלת העסק.

5.         במהלך הדיון בפניי הגיש נציג המשיבה מכתב מאת הרשות בדבר דחיית בקשתו של המבקש לקבלת רשיון להפעלת עסק במקום, ודומה שיש בכך בלבד כדי להביא למסקנה שאכן מדובר בעסק שפעל ללא רשיון, כאשר הרשות דחתה את הבקשה לקבלת רשיון לעסק זה.

            אין דינו של עסק שפועל ללא רשיון כדינו של עסק הפועל עם רשיון או שפעל עד לאחרונה עם רשיון, כאשר יש להדגיש העובדה שקבלת רשיון להפעלת עסק אינה עניין טכני בלבד, בייחוד כאשר מדובר בבית עסק לממכר והכנת אוכל, מקל וחומר כאשר מדובר בבית עסק לממכר בשר, כאשר על הרשות מוטלת החובה להקפיד שאותו בית עסק ממלא אחר כל התנאים הקבועים בחוק, לרבות תנאים שאמורים להבטיח תנאים סניטריים ותברואתיים, הכל מתוך הקפדה ושמירה על בריאותו של הציבור.

            אין בית המשפט מוכן לקבל טיעון לפיו מדובר בהליכי רישוי שעורכים זמן רק משום הבירוקרטיה במשרדי הרשות, כאשר גם תנאים של קבלת הסכמה של רשויות אחרות, כגון מכבי אש ואח', הינם בגדר תנאי יסוד הכרחיים שהרשות מחוייבת להקפיד על יישומם בייחוד בבית עסק כמו זה של המבקש.

6.         לפיכך, לא מצאתי כל פגם בהחלטתו של בית המשפט קמא שיכול להצדיק התערבות בהחלטה, לאחר שזה קבע את הסמכות להפעלת שיקול הדעת על ידי הרשות.

7.         באשר לטענה של הפליה בין המבקש לבין בית העסק האחר, הפליה שהיא פסולה ואין ראוי שהרשות תנהג איפה ואיפה בין המבקש לבין אחרים, דומה שעם קבלת עמדתה המפורשת של הרשות בדבר סירובה למתן רשיון להפעלת עסק במקום, פתוחה הדרך בפני המבקש לפנות בהליך מתאים בפני בית המשפט המנהלי לגבי שיקוליה של הרשות שמסרבת להעניק למבקש רשיון להפעלת עסק במקום, ואין זה מתפקידו של בית משפט זה להכריע באותם שיקולים.

8.         לציין, שבית המשפט קמא התייחס לעובדה שהמבקש לא טרח לסגור את בית העסק גם לאחר שקיבל לידיו את צו ההפסקה המנהלי, והיה צורך באכיפת אותו צו על המבקש עד אשר "ניאות" הוא ליישם את הוראות הצו, ובצדק קבע בית המשפט קמא שיש בכך משום העדר נקיון כפיים מצדו של המבקש.

            להדגיש, שאם הייתי נעתר לבקשה היה בכך כדי לאיין את יכולתה של הרשות לפעול לסגירתם של בתי עסק שפועלים ללא רשיון, ותוך חריגה משמעותית מתנאים המחייבים את בתי העסק המורשים באותה רשות, לרבות תנאים לגבי שעות פעילות, תנאי היגנייה וסניטרייה, תנאי בטיחות - והדעת לא נותנת שבית המשפט יכשיר בתי עסק שכאלה אפילו לתקופת ביניים, שעלולה להימשך על פני חודשים ארוכים, ועלולה להטיב את מצבו של מי שאין בידו רשיון להפעלת עסק, על פני מי שהטריח עצמו ופעל להוצאת רשיון להפעלת עוסק עוד לפני פתיחת עסקו, שלא כמו המבקש בפניי.

9.         סופו של דבר, מצאתי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור.